מרכז הג'ודו יואל ליבסטר
מיטב ירושלים
מונחים תורתיים
אוּקֶה: "מקבל": הספורטאי עליו מבוצע התרגיל.
אוּקֶמִי: הפעולה של "להיות אוקה"; הצורה המיוחדת של נפילה בג'ודו.
ג'וּ: גמישות; מתורגם לרוב בטעות כ"עדינות".
ג'וּדוֹגִי: בגד ג'ודו.
ג'וּדוֹקַא: אדם שעוסק בג'ודו. המילה מציינת זכר ונקבה, יחיד
דָאן: "צעד". דרגת ג'ודו המעידה על "סיום הטירונות".
דוֹ: "דרך".
דוֹג'וֹ: "מקום הדרך": המקום בו עוסקים בלימוד הדרך, לכן מקום לאימוני ג'ודו
וָּאזָא: "תרגיל". גם ביחיד וגם ברבים - תרגיל מסויים או קבוצת תרגילים.
ז'וֹסֶקִי: הצד (או המקום) העליון בדוג'ו, מקומם של המתאמנים הבכירים (להבדיל משִימוֹסֶקִי, הצד התחתון).
זִ'יגוֹטַאי: "עמידה הגנתית" (ברכיים כפופות, פיסוק רחב).
טוֹרִי: הספורטאי המבצע את התרגיל (ההיפך מאוּקֶה)
טַטַמִי: מזרן ג'ודו (גם מזרן-קש בבית, המשמש כריצוף וכמקום שינה ביפן).
נֶה: שכיבה. מכאן נֶה-וַאזַא תרגילי קרקע.
סֵיזַא: "ישיבה נכונה", ישיבה על כפות הרגליים, ברכיים כפופות.
סְֶנְסֶי: מורה.
צוּקוּרִי: השלב הראשון בהטלה: צעדי ההתאמה של טורי לאוקה.
קוֹדוֹקַן: "מקום ללימוד הדרך": שם המועדון המקורי של ג'יגורו קאנו, משמש עד היום מרכז ג'ודו ביפן.
קוּזוּשִי: שבירת שיווי המשקל: השלב השני בהטלה (ר' גם צוּקוּרִי וקַקֶה)
קַטָא: צורה,תבנית; מובן אחר: כתף; מובן שלישי: מחצית.
קיוֹ: "פרק": שלב לימודי, כמו בגוֹקיוֹ - חמשת פרקי הלימוד של הטלות.
קיוּ: "שלב": דרגת מתלמדים, מתחת לדרגות הדאן.
קַנְסֶצוּ: "מיפרק". מכאן קַנְסֶצוּ-וַּאזַא, תרגילי מיפרקים או מנופים.
קַקֶה: השלב השלישי והמסיים של הטלה, הביצוע עצמו.
רֶי: קידה
רַנְדוֹרִי: "משחק חופשי", קרב אימון ללא מנצח או מנוצח.
רֶנְרַקוּ-וַּאזַא: תרגילי שילובים, תרגילים מחוברים.
שִיאַי: קרב תחרותי.
שִיזֶנְטַאי: עמידה רגילה, ניגוד לזִ'יגוֹטַאי (ר' למעלה)
למבחני חגורות על הג'ודוקאים לדעת את המושגים הבאים ע"פ צבעי החגורות אשר הם נבחנים.